החלטה בתיק ת"א 11491-09

מבוא

1.                                                                                                                                             בפני בקשתה של הנתבעת להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעות המוסד לביטוח לאומי לגבי נכותו של התובע, ולמנות לשם כך מומחה רפואי בתחום האורטופדיה.

2. על פי המתואר בכתב התביעה, ביום 16.11.2007 נפגע התובע בתאונת דרכים, כהגדרתה ב חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים"), בעקבותיה נפגע התובע בכל חלקי גופו ובעיקר באגן וברגל שמאל. מזירת התאונה  פונה התובע לבית החולים "ברזילי" באשקלון.

3. תאונת הדרכים הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, וביום 28.12.2008 העמידה הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי את נכותו הצמיתה של התובע על שיעור של 19%, בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן "התקנות").

הבקשה

4.                                                                                                                                             ביום 01.11.2010, הגישה הנתבעת את הבקשה שבפני, להבאת ראיות לסתירת הקביעות שביסוד החלטת הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, מיום 28.12.2008.

5. בבקשתה פירטה הנתבעת כי לא הובאו בפני הוועדה הרפואית במל"ל עובדות רלוונטיות חשובות הנוגעות למצבו הרפואי של התובע עובר לתאונה, בהתייחס לפגיעת התובע בתאונה קודמת שאירעה ביום 09.08.2006 (להלן: "התאונה הראשונה").

6. לטענת הנתבעת, קביעתה של הוועדה כי לא קיים קשר בין הנכות בגב תחתון לתאונה הראשונה, מלמדת על כך שלא הובאו לידיעתה ולעיונה החלטת ועדת נכות כללית, שבדקה את התובע ביום 15.11.2007, יום לפני התאונה נושא תיק זה, אשר קבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין הגבלה בגב התחתון.

7. לטענת הנתבעת, קביעת הנכות הכללית הייתה, בין היתר, על עסוד חוות דעת חוות דעת אורטופדית מטעם המוסד לביטוח לאומי, אשר קבעה כי לתובע נותרה בעקבות התאונה הראשונה, נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין הגבלה בגב התחתון.  חוות הדעת האמורה ניתנה ביום 08.11.2007, כשבוע לפני שאירעה התאונה נושא תיק זה, ואף היא לא הובאה לעיון הועדה.

8. הנתבעת הוסיפה שהקביעה לעניין ברך שמאל גם היא שנויה במחלוקת משום שהתיעוד הרפואי המתייחס לפגיעה בברך הופיע לראשונה  כחודש וחצי לאחר התאונה.

9. בנסיבות אלה, נטען, שיש לבדוק מהו שיעור הנכות שיש לייחס לעברו הרפואי של התובע אשר לא הובא בפני הוועדה הרפואית.

עמדת התובע

10. התובע התנגד לבקשה, והפנה לפסיקה לפיה מתן היתר להבאת ראיות לסתור הינו חריג שיופעל בצמצום ובמקרים חריגים בלבד.

11. לטענת התובע, מצבו הרפואי בעבר ובכלל זה מידע הנוגע לתאונה הראשונה היה בפני הוועדה, שכן ביום 13.03.2008 נערך דיון ראשון בפני הועדה, במהלכו התברר כי לתובע הייתה תאונת עבודה קודמת, ולפיכך ביקשה הועדה לקבל את התיקים של שתי התאונות. כמו כן, קבעה הועדה כי לצורך מתן החלטה יובא בפניה תיקו הרפואי של התובע מקופ"ח.

12.במועד שנקבע לדיון נוסף, ביום 05.06.2008, הובאו בפני הוועדה שני התיקים של שתי

   תאונות העבודה, במלואם, וכן התיק הרפואי מקופ"ח. לאחר שהועדה בדקה בשנית את    התובע ועיינה בתיק הרפואי המלא מקופ"ח ולאחר שהובאו בפניה שנית התיקים של שתי התאונות, קבעה שהתובע סובל מנכות שנגרמה בעקבות התאונה השנייה. עוד קבעה הועדה בפרוטוקול התאונה הראשונה, כי לא נותרה לתובע בעקבותיה נכות צמיתה.

13. התובע ציין שערער על קביעת הועדה כי לא נותרה לו נכות צמיתה בעקבות התאונה הראשונה אולם ערעורו נדחה והועדה קבעה שהוא סובל מנכויות זמניות בלבד, כעולה מפרוטוקול הועדה לעררים מיום 11.05.2009 שצורף לתגובת התובע.

14. באשר לאי הצגת חוות דעת רפואית  מיום 08.11.2007, שנערכה כאמור כשבוע לפני שארעה  התאונה נושא תיק זה, טען התובע שהצגתה אינה רלוונטית לקביעת ועדת נפגעי עבודה, אף אינה מחייבת אותה. לא זו אף זו, ראוי היה לטענת התובע שחוות הדעת לא תוצג בפני הוועדה.

15. באשר לפגיעה ברגל שמאל, טוען התובע שמסמך המעיד לראשונה על כאבים ברגלו הינו מתאריך של עשרה ימים לאחר התאונה.

המסגרת החוקית